�

קיץ 2003…

יום ה’ – 21.08.2003

היום, 21 באוגוסט-הגעתי לשדה התעופה בן גוריון (נתב”ג) בשעה 12:45 אחה”צ, שלוש שעות לפני זמן
הטיסה המיועדת לרומניה.
לאחר הפרידה מקרוביי ומשפחתי שליוו אותי לשדה התעופה, ניגשתי לביקורת הגבולות ומשם עליתי לקומה
העליונה של אולם הנוסעים (קומת ה Duty-Free)… ב 15:10 בערך, עליתי למטוס החדיש מדגם 747-

400 Beoing של חברת אל-על.

יום ו’ – 22.08.2003

בניסיוני להרגיש “חופשי”, התעוררתי בבוקר בשעה 9:30…צלצלתי לחבריי משפחת Popescu – ושמעתי
מהסבא שהם נסעו לעיר הנופש Mamaia שעל חוף הים השחור, ויחזרו כנראה עוד 3 ימים…בשינוי התכנית,
החלטתי לשוטט ברחובות בוקרסט ולערוך קניות לארוחת הצהריים, לבית. קניתי בשר (קבאבים ובשר
אנטריקוט), ירקות ובקבוק יין אדום Riesling – ומכל המוצרים (מעדן לאלו שמבינים באוכל רומני איכותי)
הכנתי לי את סעודת הצהריים כיד המלך, חבל על הזמן.
לאחר ארוחת הצהריים לקחו אותי לטיון “רגלי” אל מקומות הילדות שלי, לרחוב 137 Aurel Vlaicu שבו
חוויתי את ילדותי.
כאשר הגעתי אל הבית שהיה ביתי, ראיתי שעבר שיפוץ כללי ונראה כמו חדש, כאילו לכבודי…אף פעם איני זוכר
לראותו כזה יפה, הרגשתי שאני חייב לשבת, והתיישבתי על מעקה הגדר של הבית שממול, בצידו השני של
הרחוב, תוך ניסיון להרגיע את העבר…
זה היה בעצם “סגירת המעגל” בחיי וכמעין “חזרה אל העבר בעתיד”…

יום שבת – 23.08.2003

היום, נסעתי לתחנה המרכזית שבצפון בוקרסט (Gara de Nord) – כדי לעלות על הרכבת לעיירת
Busteni לרגלי הרי הקרפטים הנמצאת בין שתי הרי הנופש הידועים למטיילים : Sinaia ו- Brasov
והמשתרעת לרגלי ההר Omul (הר “האדם”) שעל הפסגה שלו נמצא צלב ענק המסמל את גיבורי הלוחמים
במה”ע הראשונה.

הנסיעה ברכבת ערכה כשעתיים וחצי. ברכבת החום והמחנק היה ממש בלתי נסבל…
(יש לציין שאין מיזוג בכלל בכל כלי תחבורה ציבורי, ברומניה)
אבל מראה הנוף שהשתקף מעבר לחלון הרכבת נתן “פיצוי מלא” להרגשה המעיקה והרטובה של ה”סאונה”
שבפנים, בקרון הרכבת…הנוף היה פשוט-מהמם!

הגעתי סוף סוף ליעד שלי: בושטני. לאחר הליכה של כרגע שעה מתחנת הרכבת עליתי במעלה הרחוב שלצידו
זורם “הנחל הלבן” – תוך כדי שאני משאיר מאחורי את תחנת הרכבת הישנה שבחזית שלה נמצא עוד סממן
ממלחמת העולם הראשונה: “פסל זורק הרימון קטוע יד” לזכר החייל הרומני שהגן על המולדת למרות ידו
שנקטעה……

שם הרחוב שאליו הגעתי הוא כמו הועדי שבתוכו זורם “הנחל הלבן” – “הועדי הלבן” (Valeea Alba).
בעלי הבקתה, מארחיי, אח ואחות השייכים למעמד הביניים אם אפשר להגדיר זאת כך, היא מתעסקת במחקר
רפואי (רפואה) במעבדה העירונית של קופ”ח המקומי ; הוא בוחן בכיר במשרד התחבורה הרומני.

קיבלתי את מגוריי בקומה העליונה של הבית כאשר כיוון הצפייה שלי היה לחזית הרחוב לכיוון המראה הפסטורלי
שלכוון מרגלות ההר, לכוון הכניסה אל תוך היער…
לזוג האחים היה גם….זוג חיות: כלבה ושמה Pretty וחול אנגורה מעורב עם סיאמי – שחור ששמו Oscar.
הלילה הראשון שלי הסתיים, אבל לא לפני שסיירתי בעיירה ואכלתי במסעדה רומנית מסתורית המזכירה במקצת את
מאה הביניים סעודת אבירי המלכות ולאחר סיומה ניגשתי אל “טירת החלומות” שעל ה”ועדי הלבן” וחולם על
המלצרית ה”בלונדה” ששרתה אותי בארוחה בלבושה “הצנוע” ובחיוכה הרחב בפחות מ- 4$ לכל.

יום א’ – 24.08.2003

היום זה יום המנוחה אצל הנוצרים (כמו השבת אצלנו) – התעוררתי בסביבות השעה 6:00 בבוקר, לאחר ליל
“עינויים”.
ישנתי על מיטה שהיא הייתה בעצם “הסבה” של ספה נפתחת ישנה…
כאשר התחלתי להירדם בליל אמש, לצערי, בעוד נהנה מהאוויר הצח של הרי הקרפטים – הרגשתי שהמיטה
מתחילה ב”גלישה” ומתפרקת תחתיי – דבר שקרה כמה פעמים במהלך הלילה…
על הבוקר למחרת ירדתי אל המטבח שנמצא בקומת הקרקע, להכין לעצמי את קפה הבוקר שלי יחד עם סיגרית
ה”פתיחה” של היום וניסיתי להתאושש מין סיוט הלילה הקודם…
בהמשך היום טיילתי לאורך העיירה והגעתי עד לתחנת הרכבל שלרגלי ההרים לכוון העלייה לעבר פסגת ההר
Caraiman שעל פסגתו צלב ענק המזכיר את גיבורי מלחמת העולם הראשונה על מאבקם בזמן הכיבוש הנאצי.